אגירה כפייתית היא הפרעה מורכבת, המאופיינת בקושי להיפרד מחפצים ובצבירת כמויות גדולות של פריטים בבית. בעוד שהסיבות להתפתחות ההפרעה מגוונות ושונות מאדם לאדם, מחקרים מצביעים על קשר משמעותי בין חוויות של אלימות במשפחה לבין נטייה לאגירה כפייתית. עבור רבים מנפגעי האלימות הביתית, ההתמקדות באיסוף ובשמירת חפצים הופכת לאסטרטגיית הישרדות, המספקת תחושת ביטחון ושליטה בתוך סביבה עוינת ובלתי צפויה. הבנת הדינמיקה הזו חיונית לפיתוח גישות טיפוליות מותאמות ורגישות, המכירות במורכבות הקשר בין טראומה לאגירה.
אגירת חפצים כמנגנון התמודדות עם טראומה
עבור רבים מנפגעי אלימות במשפחה, הבית מייצג זירה של פחד, אי-ודאות וכאוס מתמשך. בתוך מציאות קשה זו, צבירה ושמירה של חפצים עשויה להפוך למקור יחיד של נחמה ותחושת שליטה. שי, מייסד חברת "שי פינוי דירה", מסביר: "כשאנחנו נכנסים לבתים של אנשים שחוו התעללות, אנחנו רואים שכל פריט נושא איתו סיפור, זיכרון או משמעות רגשית. בתוך עולם פנימי של טראומה, החפצים האלה הופכים למעין מגן, משהו יציב ובטוח להיאחז בו." הקשר הרגשי העמוק לחפצים מסביר את הקושי העצום של נפגעי אלימות במשפחה להיפרד מהם, גם כשהם מצטברים לכדי אגירה כפייתית.
בניית מרחב בטוח ונשלט
בתוך מערכת יחסים אלימה, בה גבולות אישיים מופרים ואוטונומיה נשללת, האגירה הכפייתית עשויה לשמש ככלי לבניית מרחב בטוח ונשלט. ערימות החפצים הופכות למעין מחסום פיזי ורגשי, המגן על הנפגע מפני פלישה של הפוגע לתחומו. שי מתאר: "ראינו מקרים בהם בני זוג אלימים נמנעו מלהיכנס לחדרים מסוימים בבית, כי הם היו עמוסים כל כך בחפצים שצברה בת הזוג. זה היה כמו שטח פרטי שלה, מעין מקלט שאף אחד לא יכול להפר." שליטה על המרחב באמצעות האגירה מספקת תחושה של ביטחון ועוצמה, שכה חסרים בחייהם של נפגעי אלימות במשפחה.
שחזור של חוויות ילדות
במקרים רבים, הנטייה לאגירה כפייתית בקרב נפגעי אלימות במשפחה נובעת גם מניסיון לשחזר או לתקן חוויות של הזנחה או חסך מוקדמות. כששורשי הפגיעה נעוצים עוד בילדות, איסוף חפצים עשוי לספק תחושה של השלמת החסר ומילוי החללים הרגשיים. שי משתף: "אישה אחת סיפרה לי שכל בובה שהיא אספה לאורך השנים ייצגה את הילדה הפגועה שבתוכה. בכל פעם שהייתה לה בובה חדשה, היא הרגישה שהיא מחבקת ומנחמת את עצמה הקטנה." הקשר לחפצים הופך לדרך סימבולית לחוות מחדש את מערכות היחסים הראשוניות, ולהעניק לעצמי הפצוע את מה שנמנע ממנו בעבר.
אגירה ככלי לוויסות רגשי
עוד היבט משמעותי של הקשר בין אלימות במשפחה לאגירה כפייתית הוא השימוש באיסוף חפצים ככלי לוויסות ולניהול רגשות. עבור רבים מהנפגעים, העיסוק בחפצים מהווה הסחת דעת מהכאב הנפשי והסבל היומיומי. שי מסביר: "כשכל המיקוד הוא בלמצוא עוד ועוד פריטים, לארגן אותם ולשמור עליהם, זה כאילו משתיק לרגע את הקולות הפנימיים של ההתעללות. זו דרך להרגיע את עצמם ולהימנע ממחשבות קשות." עם זאת, ההקלה שמספקת האגירה הכפייתית היא זמנית בלבד, ולעתים קרובות מחריפה את תחושת הבידוד והמצוקה בטווח הארוך.
חשיבות הטיפול המותאם והרגיש לטראומה
הטיפול באגירה כפייתית בקרב נפגעי אלימות במשפחה מחייב גישה ייחודית ורגישה, המביאה בחשבון את ההיסטוריה הטראומטית ואת המשמעות הרגשית העמוקה של החפצים. שי מדגיש: "אסור בשום אופן לגשת למצב כאילו מדובר סתם בבלגן שצריך לפנות. חייבים לכבד את הקשר של האדם לחפצים, לתת לגיטימציה לכאב ולפחד, ולהתקדם בקצב שלו." טיפול מוצלח משלב תמיכה רגשית מתמשכת עם עבודה הדרגתית על שינוי דפוסי האגירה, תוך יצירת תחושת ביטחון ואמון. שיתוף פעולה בין אנשי מקצוע מתחומי הטראומה והאגירה הכפייתית הוא קריטי לבניית תוכנית טיפול אינטגרטיבית.
לסיכום, אגירה כפייתית בקרב נפגעי אלימות במשפחה משקפת לעתים קרובות אסטרטגיית הישרדות, שנועדה לספק הגנה רגשית ותחושת שליטה בתוך מציאות ביתית בלתי נסבלת. דרך הבנת הקשר המורכב בין חוויות הטראומה לדפוסי האגירה, אנשי מקצוע יכולים לפתח מודלים טיפוליים מדויקים ואמפתיים יותר. כפי שמסכם שי: "המסע לשיקום מהטראומה ומהאגירה הוא ארוך ומפותל, אבל אפשרי. בסופו של דבר, המטרה היא לעזור לאנשים האלה להפוך את הבית ממקום של פחד וכאוס, למרחב בטוח של ממש, שבו הם יכולים סוף סוף להרגיש חופשיים." דרך עבודה עדינה ומלאת חמלה, נוכל לסייע לנפגעי אלימות במשפחה לבנות מחדש תחושה אמיתית של בית, הן בין כותלי הבית והן בנפשם פנימה.
