החיים לצד אגרן כפייתי הם חיים בלתי אפשריים. מהר מאוד המשפחה מוצאת שאי אפשר עוד לנהל חיים משותפים, והיא נאלצת לעזוב את הבית ולהשאיר את האגרן הכפייתי לבדו. זה כואב למשפחה, וזה כואב באותה מידה גם לאגרן הכפייתי, אך זה הכרח. שינוי המצב הקיים כרוך במאמץ אישי של האגרן הכפייתי, ומאמץ משפחתי של בני המשפחה, והמאמץ הזה צריך להתחיל ב
פינוי תכולה מכל הפסולת שנאגרה בה במהלך השנים, ואשר מהווה את מקור הבעיה לחוסר היכולת לחיות יחד.