גורמים פסיכולוגיים ורגשיים
לאורך הקריירה שלי, בעבודה עם מאות אנשים הסובלים מאגרנות כפייתית, התוודעתי למגוון הגורמים הפסיכולוגיים והרגשיים שעשויים להשפיע על התפתחות ההפרעה. אחד המכנים המשותפים הבולטים הוא הנוכחות של חרדה בחייהם של רבים מהמטופלים. לעתים קרובות, האגירה מתפקדת כמנגנון התמודדות עם תחושות מציפות של פחד, דאגה או חוסר ביטחון. האדם עשוי לחוש כי הצבירה והשליטה על החפצים מספקות תחושת ביטחון ומפחיתות זמנית את רמת החרדה.
דפוס נפוץ נוסף הוא התנהגות הימנעותית. במקרים רבים, האגרנות מונעת מהרצון להימנע ממצבים לא נעימים, כגון קבלת החלטות, עימותים בינאישיים או התמודדות עם רגשות קשים. הטיפול והעיסוק בחפצים הופכים לדרך להסיט את תשומת הלב מבעיות מורכבות יותר, ולהימנע מהתמודדות ישירה איתן.
תחושת חוסר שליטה היא גם גורם פסיכולוגי משמעותי. אנשים רבים עם אגרנות כפייתית מתארים תחושה עמוקה של אובדן שליטה בחייהם, בין אם בשל אירועים טראומטיים, שינויים משמעותיים או תחושת חוסר אונים כללית. במצבים אלו, הצבירה והשליטה על החפצים עשויה ליצור אשליה של שליטה ולהפחית זמנית את תחושת חוסר האונים.
מבחינה רגשית, רבים מהמטופלים שלי חווים בדידות ובידוד חברתי. אגרנות כפייתית עלולה להוביל להסתגרות בבית ולהימנעות ממפגשים חברתיים, בשל הבושה והחשש מתגובות הסביבה. כתוצאה מכך, האדם עלול למצוא נחמה ותחליף לאינטראקציות אנושיות בצבירת חפצים ובהיקשרות אליהם.
בחלק מהמקרים, קיים קשר בין אגרנות כפייתית לבין תכונות אישיות כגון פרפקציוניזם וחשיבה נוקשה. האדם עשוי להחזיק באמונות נוקשות לגבי הצורך לשמור על כל פריט אפשרי, מתוך רצון לא להחמיץ הזדמנויות עתידיות או מחשש לאי-שלמות. דפוסי חשיבה מעין אלה מקשים על תהליכי קבלת החלטות וגורמים לאדם להיתקע במעגל אינסופי של אגירה וצבירה.
חשוב להדגיש כי הגורמים הפסיכולוגיים והרגשיים המשפיעים על התפתחות אגרנות כפייתית הם מורכבים וייחודיים לכל אדם. בעבודתי הטיפולית, אני תמיד מקדיש זמן לחקור לעומק את הרקע והחוויות האישיות של כל מטופל, במטרה להבין את המניעים הפנימיים המזינים את ההתנהגות האוגרת.
בהמשך הפרק, אתייחס לגורמים משפחתיים וסביבתיים שעשויים גם הם לתרום להתפתחות אגרנות כפייתית, ואדון בקשר שבין אגרנות כפייתית לטראומות ולהתמודדות עם משברים בחיים.
