בניית בטחון עצמי ותחושת מסוגלות
כשאני מתבונן לאחור על המסע המופלא שעברתי עם מאות מטופלים שהתמודדו עם אגרנות כפייתית, אני לא יכול שלא להתמלא בתקווה ובהתרגשות. כי עם כל הקושי והמורכבות שבהתמודדות עם אגרנות כפייתית – אני יודע שבסופו של התהליך מחכה לנו מתנה מופלאה של ממש. המתנה של חיים חדשים, משוחררים ומלאי אפשרויות.
כי כשאנחנו מצליחים סוף סוף להיפרד מעודף החפצים, לפנות את המרחב הפיזי והנפשי – אנחנו למעשה מזמינים פנימה משהו הרבה יותר גדול. אנחנו מזמינים את עצמנו לצמוח, להשתנות, לחלום בלי גבולות. אנחנו פותחים את הדלת לגרסאות חדשות ונועזות יותר של מי שאנחנו יכולים להיות.
אבל כדי להגיע לגרסאות האלו, לחיים החדשים האלו – צריך קודם כל לדעת לקבל את השינוי במלואו. להכיר בכך שהחיים שהיו לא יחזרו עוד, ושהאדם שהיינו כשהאגרנות שלטה בנו כבר איננו. זו דרישה לא קלה, אני יודע. היא מצריכה מאיתנו לא רק לשנות הרגלים, אלא גם לשנות את הסיפור שסיפרנו לעצמנו במשך שנים – על מי אנחנו, מה אנחנו שווים, ומה אנחנו מסוגלים לו. אבל רק דרך קבלה עמוקה של השינוי הזה נוכל להשתחרר באמת מכבלי העבר, ולהניח לעצמנו התחלה חדשה לגמרי.
ההתחלה הזו, היא ההזדמנות שלנו ליצור את החיים שתמיד רצינו. ליצור אותם במודע, ביד אמונה, צעד אחר צעד. וזה מתחיל בלהעז לחלום את החלומות הגדולים ולהציב לעצמנו מטרות חדשות. מטרות שכבר לא מוגבלות על ידי הערימות, הבלגן והבושה – אלא רק בידי הדמיון והרצון שלנו. וכשנעז לדמיין בגדול, ייתכן שנגלה שהשאיפות שלנו עולות הרבה מעבר לסידור הבית. שיש לנו חלומות של קריירה מספקת יותר, זוגיות עמוקה יותר, יצירתיות וביטוי עצמי. ושכל מה שעצר אותנו מלממש אותם היה האמונה המוגבלת במי שאנחנו ומה מגיע לנו.
אבל כמו שאנחנו לומדים לאט לאט להפריד בין החפצים לבין הזהות שלנו – כך אנחנו לומדים שאנחנו ראויים להרבה יותר. שמעבר לעבר, לפחדים, ולחוסר הביטחון שהובילו אותנו לאגור – מחכה לנו עולם שלם של אפשרויות להגשים את מי שנועדנו להיות. ושאם רק נבחר בהן שוב ושוב בכל יום, הן יהפכו למציאות חיינו.
ואין משהו מרגש יותר מהרגע שבו אדם תופס את זה. את האמת שלמרות הקשיים, הנפילות וההתמודדויות – הוא עדיין אדון לגורלו, עדיין בוחר חופשי. שבסופו של דבר, העתיד שלו תלוי אך ורק בו. וכשהתובנה הזו מקננת – פתאום יש משמעות הרבה יותר עמוקה לכל הצעדים הקטנים לאורך הדרך. כל פריט שמשתחרר, כל הרגל חדש שמתגבש – הופכים לעדות חיה לאומץ, לכוח הבחירה ולאהבה העצמית שמובילים אותנו צעד אחר צעד אל החיים שבאמת מיועדים לנו.
וזו אולי התכלית הכי גדולה שאנחנו יכולים למצוא – לא רק לסדר את החפצים, את הבית ואת הסביבה, אלא לפנות מרחב גם בלב. מרחב לשמחה, למשמעות, להגשמה. מרחב לאותם חלקים באישיות, ביצירתיות ובנשמה שמעולם לא ניתן להם מקום להתבטא, להתפתח ולהאיר את כל סביבתם. ובמרחב החדש הזה, החופשי והפתוח – יש אינסוף אופציות ודרכים ליצור משהו יפהפה.
אז אם יש מסר אחד שאני רוצה לסכם איתו את המסע הארוך והמדהים הזה, זה אולי זה:
יקירי, תזכרו שבכל רגע, אתם תמיד עומדים בנקודת ההתחלה של החיים שלכם.
לא משנה מה היה, וכמה טעויות נעשו – ההווה והעתיד תמיד בידיים שלכם.
ועם כל הכלים, התובנות והכוחות שצברתם בדרך –
אתם מוכנים לכל התחלה שתבחרו.
אז ביום שאחרי הפינוי, וביום שאחריו –
תבחרו בעצמכם. תבחרו בחיים שצמאתם להם. תבחרו לצמוח, להעז, ליצור.
כי כשמשחררים את האחיזה בעבר, כשבוחרים בהתמדה בעתיד –
כל יום הוא יום ראשון, כל רגע הוא התחלה חדשה.
ואיזו זכות, איזו הרפתקה – לגלות לאן היא עוד יכולה לקחת אותנו.
קדימה חברים.
אנחנו רק מתחילים.
בהמשך הפרק, נדבר על היבט מרכזי נוסף בבניית הביטחון העצמי – התמודדות עם ספקות פנימיים ומחסומים רגשיים. נלמד איך לזהות את הקולות השליליים שמנסים להגביל אותנו, ונרכוש כלים לערער עליהם ולבחור במקומם נרטיב חדש ומעצים. כי רק אם נאמין ביכולת שלנו להשתנות, נוכל באמת לצאת למסע של שינוי. אז בואו נראה איך מחזקים את האמונה הזו, איך בונים חוסן שיאפשר לנו לא רק לשרוד את ההתמודדות – אלא ממש לפרוח דרכה.
