אחד הדברים המופלאים שאני נוכח בהם שוב ושוב בעבודה עם אנשים המתמודדים עם אגרנות כפייתית, הוא העוצמה המרפאה של תחביבים ופעילויות מהנות. לעתים קרובות, המטופלים שלי מגיעים אלי כשהם שקועים כל כך בדפוס האגירה והבלגן, עד שהם שכחו מה בכלל גורם להם הנאה ותחושת סיפוק אמיתית. החיים הפכו למעין "מרדף" אינסופי אחר עוד ועוד חפצים, בניסיון למלא חלל פנימי או לברוח ממציאות מעיקה. אבל כשהם מתחילים לחקור מחדש את נקודות האור והתשוקה שלהם – משהו משתנה. הם מגלים שוב את הילד הסקרן והיצירתי בתוכם, שיכול למצוא שמחה והגשמה בדברים פשוטים ומעשירים.
אז כחלק בלתי נפרד מתהליך ההחלמה, אני מקדיש זמן ניכר לעידוד המטופלים לחקור ולפתח תחומי עניין משמעותיים עבורם. אנחנו עורכים יחד מעין "מסע חקר" אל העבר והווה, כדי לזהות פעילויות שתמיד סיפקו להם הנאה והתלהבות. אני שואל על תחביבי ילדות שננטשו, על חלומות ושאיפות ישנים, או על דברים שתמיד רצו לנסות אבל מעולם לא העזו. בתהליך הזה, המטופלים נזכרים פתאום בלהט שחשו פעם לציור, לגינון, לנגינה או לטיולים בטבע – וניצוץ מתחיל להתעורר מחדש בעיניהם.
הצעד הבא הוא לסייע להם להפוך את ההתלהבות לפעולה קונקרטית ועקבית. יחד, אנחנו בונים תוכנית פעולה להקצאת זמן ומשאבים לטובת העיסוק בתחביב הנבחר. זה יכול להיות הצטרפות לחוג ציור שבועי, רכישת ערכת גינון והתחייבות לשעה יומית של עבודה בחצר, או אפילו תכנון של יום טיול קבוע עם המשפחה בסופי שבוע. המטרה היא לייצר מחויבות אישית ושגרה של ממש סביב הפעילות המהנה, כך שהיא תהפוך בהדרגה לאבן יסוד מרכזית ומייצבת בחיי המטופל.
מעבר להנאה הטהורה, התחביבים מספקים למטופלים שלי מגוון רחב של תועלות מחזקות. ראשית, הם מהווים מקור לתחושת הגשמה עצמית ומסוגלות. כשאדם מגלה שהוא מסוגל ליצור יצירת אמנות מרגשת, לגדל עציץ משגשג או לכבוש פסגה מאתגרת – הוא מתמלא בביטחון עצמי מחודש ובהוכחה מוחשית לכישרונותיו. ההצלחות הקטנות הללו הופכות להיות מאגר של כוח פנימי, שעליו הוא יכול להישען גם בהתמודדות עם קשיים אחרים בחיים.
שנית, העיסוק בתחביבים מספק למטופלים הסחה בריאה ודרך לנתב אנרגיות למקום יצירתי וחיובי. במקום להשקיע את כל המשאבים הנפשיים בדאגות, בתסכול או בדחף לאגור – הם מתרגלים לתעל את עצמם למשימות מעשירות ובונות. פעילות מהנה יכולה לשמש כמפלט מטיב בעת מצוקה, וכמנגנון בריא לשחרור מתחים ולהעצמת רגשות חיוביים. וככל שהמטופל חווה יותר רגעים של שמחה, ריגוש והתרוממות רוח סביב התחביב שלו – כך פוחתת הנטייה לחפש סיפוק מדומה בהצטברות עוד ועוד חפצים חסרי תכלית.
יתרה מכך, פיתוח תחומי עניין עשיר גם את עולמם החברתי של המטופלים ומספק מוקדי שייכות חדשים. בין אם מדובר בקבוצת ציור, בקהילה מקוונת של חובבי גינון, או בחברותא לטיולים – התחביבים מזמנים הזדמנויות לחיבור אנושי, לשיתוף ידע ולהרחבת המעגלים החברתיים. עבור רבים מהמטופלים שלי, שחשו בדידות ובושה עמוקה בשל האגרנות, ההשתייכות למרחב בו הם מוערכים על כישוריהם ותרומתם – מהווה נקודת מפנה משמעותית בדימוי העצמי ובתחושת הערך שלהם.
ולבסוף, אין כמו תחביב מלהיב כדי לספק למטופלים שלי מוקד של משמעות, תכלית ואופק חדש. זה מאפשר להם לחלום שוב, לשאוף, לתכנן ולפעול למען מטרות חיוביות משלהם. פתאום, במקום רצף אפור של ימים שסובבים סביב האגירה – יש נקודות ציון מאירות של יצירה, למידה והתפתחות. ועם כל הישג קטן, עם כל פרויקט שמושלם ותחום חדש שנחקר – הם בונים לעצמם עתיד מוחשי של התקדמות והרחבת אופקים. כי בסופו של דבר, הדרך הטובה ביותר לשחרר אחיזה בחפצים שהגדירו אותנו בעבר – היא למלא את חיינו בדברים שממש "מדליקים" אותנו בהווה, וגורמים לנו להתרגש מחדש בכל פעם מהאדם שאנחנו הופכים להיות.
אז בעבודה שלי, אני רואה בטיפוח תחביבים ותשוקות לא עניין צדדי או בונוס נחמד, אלא מרכיב הכרחי בהחלמה. זו הזדמנות פז עבור המטופלים שלי להזכיר לעצמם מי הם באמת, מעבר למחלה ולקשיים. ועם כל חוויה קסומה שהם חווים סביב העיסוק שלהם – הם מחזקים את השריר של הנאה, של נוכחות ושל בחירה מודעת בחיים. וזה כוח שישרת אותם בכל צומת, ויאפשר להם לבנות חיים שהם לא רק "לא אוגרים", אלא גם עשירים, פורחים ושווים לחיות בכל רגע.
בהמשך הפרק נרחיב על החשיבות של עיצוב סביבת מגורים תומכת ומחזקת, שיכולה לשמש עבור המתמודדים עם אגרנות כמרחב מרגיע ומאפשר. נלמד כיצד בחירה מודעת של צבעים, תאורה, צמחייה וחפצים בעלי ערך רגשי חיובי – יכולה לתרום רבות לתחושה של יציבות, נינוחות ושליטה. כי ככל שהבית יהפוך מ"אתר אחסון" למקדש אישי של ממש – כך יגדל הסיכוי שגם הנפש תמצא בו מנוחה ובית אמיתי.
