לאורך שנות עבודתי עם אנשים הסובלים מאגרנות כפייתית, זיהיתי מספר סימנים וסימפטומים אופייניים להפרעה זו. ראשית, הקושי המשמעותי להיפרד מחפצים הוא תמיד מרכיב מרכזי. אגרנים כפייתיים יחוו לרוב מצוקה עזה, חרדה או אפילו תחושת פאניקה כאשר הם ניצבים בפני הצורך לזרוק או לתרום פריטים, גם אם מדובר בחפצים שנראים חסרי ערך לאחרים.
דפוס התנהגות נפוץ נוסף הוא צבירה מתמשכת של חפצים, המובילה לעומס ולבלגן קיצוני בסביבת המחיה. הבתים או המשרדים של אגרנים כפייתיים עלולים להיות מלאים בערימות חפצים, עד כדי כך שהדבר מפריע לשימוש במרחב ומקשה על ביצוע פעילויות יומיומיות. במקרים חמורים, הצבירה עשויה להגיע לרמות קיצוניות, כאשר חדרים שלמים הופכים בלתי שמישים עקב הבלגן.
פן חשוב נוסף של אגרנות כפייתית הוא הקושי בארגון ובקטגוריזציה של החפצים. אגרנים רבים שפגשתי מתארים תחושת הצפה וחוסר שליטה נוכח המשימה של מיון הפריטים. הם עשויים להתחיל בניסיונות לארגן את החפצים, אך לעתים קרובות מתקשים להשלים את התהליך או לשמור על סדר לאורך זמן.
תכונה נפוצה נוספת היא נטייה לדחיינות ולהימנעות. אגרנים כפייתיים נוטים לדחות משימות הקשורות לפינוי החפצים או להתארגנות, בשל חוסר נוחות וקושי רגשי. הם עשויים להימנע מלטפל בנושא או לבטל תוכניות שנקבעו מראש להתמודדות עם הבעיה.
לבסוף, סימפטום שכיח הוא ירידה בתפקוד היומיומי ובאיכות החיים. עומס החפצים והקשיים הנלווים לאגרנות כפייתית משפיעים לעתים קרובות על תחומי חיים רבים, כגון עבודה, מערכות יחסים, בריאות פיזית ורגשית. האגרנים עלולים לחוות בידוד חברתי, קונפליקטים משפחתיים, קשיים כלכליים ואף בעיות בריאותיות כתוצאה מתנאי המחיה הלא תקינים.
חשוב לזכור כי לא כל מי שסובל מאגרנות כפייתית יחווה את כל הסימפטומים המתוארים, וחומרת הסימפטומים עשויה להשתנות מאדם לאדם. עם זאת, נוכחות מספר סימנים מרכזיים, כגון הקושי להיפרד מחפצים וצבירת פריטים המפריעה לתפקוד, מהווה אינדיקציה חזקה לקיומה של ההפרעה.
בהמשך הפרק, אתייחס לסוגים השונים של אגרנות כפייתית ולהבדלים בין אגרנות לבין איסוף בריא של חפצים. הבנת המאפיינים הייחודיים של ההפרעה היא צעד ראשון חשוב בדרך לגיבוש אסטרטגיות יעילות להתמודדות ולטיפול.
