כך אפשרתי לגבר ערירי לוותר על אגירת חפצים ולחזור למעגל החיים

שי מספר כיצד עזר לגבר ערירי

כשאתה חי את זה את חי, אתה מאוד רוצה להפסיק אבל מפחד ואפילו לא יודע למה. לא משנה שאתה מודע לסכנה, אם ישאלו אותך, תמיד תעיד שהחפץ יותר חשוב. חברים? מה פתאום, בושה בושה. אתה מנסה, באמת שרוצה, אבל זה לא הולך. האיסוף של החפצים חזק ממך. אתה מכיר את זה? במאמר הזה אספר לך בגילוי לב איך אפשרתי לאדם כמוך לחזור למעגל החיים ולדעת שיש חיים אחרי החפצים והכול? באמצעות שירותי הפינוי אותם אני מציע. באמת, מוזמן לקרוא ואם תרצה ממני עזרה, אני תמיד כאן.

כמו שהבנתם, אני לא מסתיר, להיפך, אני כאן כדי להציל חיים. אני מכיר אנשים בדיוק כמוכם, מה הם בסך הכול רוצים? הם מתביישים, לא יודעים מאיפה להתחיל ואיסוף החפצים כמו גובר עליהם. הם מבחינתם ממשיכים לאגור וכולם חושבים שהם מרוצים מזה. זהו, שלא כך הם פני הדברים.

ראיתי אותו יושב בצד, מכונס בתוכו, הוא היה עצוב, בכל פעם שהייתי יורד לחנות המרכול הסמוכה, נתקלתי בו, מפויח, בגדים מוזנחים. "מסכן" חשבתי לעצמי, אולי קבצן? זהו, שמסתבר שהאדם הזה היה פנסיונר של מוסד לימודים מאוד מוכר. לא להאמין, לא משנה כמה שנים תחלופנה והנה, לכאב יש את הדרך שלו לתת לי אגרוף בבטן בכל פעם שאני רואה את זה. הוא הרים את הראש והתבונן בי, "סליחה" אמר ואז הסתובבתי אליו. "כן, איש יקר איך אפשר לעזור"? שאלתי בשקט.. "אתה שי גולד"? שאל אותי ולרגע הייתי מופתע, מאיפה הוא מכיר אותי? כשהכיר אותי, כבר ידעתי, שאולי קרא, עיין אבל פשוט פחד, התבייש והעדיף להישאר הוא והכלב לבד, בלי חברים, בלי משפחה ורק שלא יניפו לו אצבע מאשימה- "אתה אגרן". הוא לא היה צריך לדבר, הבטתי בו ונתתי לו את התחושה שהנה, אני לא מתכוון לעזוב אותו עד שאני לא מאפשר לו חיים נכונים ובטוחים.

קודם כל הקשבתי

בתחילה ישבתי אתו, נתתי לו כתף, הבנתי שהוא חי כך שנים וזו למעשה הייתה סיבת גירושיו. שאלתי אותו מה באמת היה רוצה, כי ביננו? לפני שאנחנו מדברים על עצמנו, תמיד חשוב מי הצד השני רוצה, איך הוא רואה את החיים שלו בעתיד הקרוב ומה הכי היה רוצה? זה חשוב מאוד, כי אגרנים מפחדים, מתביישים הם לא יודעים איך יגיבו למצב שהם יצרו או הסתירו ובכדי לייצר פינוי פיזי נכון, חשוב ביותר להבין אותם ולתמוך בהם רגשית- וזה מה שאני עושה באהבה גדולה אגב. בשלב מסוים, ראיתי קרן אור נכנסת אליו, הוא אמר לי שאף פעם לא פנה כי פחד "שירדו עליו או יביישו אותו" והתפלא לקבל כזו תשומת לב ורגישות גדולה.

מדיבורים למעשים – שלב הביצוע

אי אפשר לקפוץ על אף אחד אף פעם, היה מאוד אבל מאוד חשוב לי לגרום לו להבין שיש לו על מי לסמוך. שום דבר לא ייעשה בכוח או בחוסר הבנה. שלב המעשים היה הרבה יותר קל. הוא עבר איתי חדר אחר חדר והחלטנו מה אנחנו משאירים, מה תורמים ומה רק משאירים כרגע בצד. אין זלזול, אין חששות, אין דיבור לא יפה, הכול רגוע, מחויך, צוות עובדים שבשבילם כל אדם הוא אב, כל מקרה הוא אח וחבר. חדר אחד יועד לדברים שהאדם החביב הזה בכל זאת התקשה להיפרד מהם. אני מבין, אני לא לוחץ לעולם. זה חשוב, או זה כל כך חשוב כי מה שנראה בעיני אחרים או בעין שלכם אשפה בעיני האגרן חשוב ויקר ערך. נכנסתם לבית שלו? כבדו אותו ואת חפציו באופן שווה. זה ביטחון, זה מרחב מוגן וביננו מי יכול לשפץ או לעבור שלב כשהוא פוסח על השלבים הקריטיים ביותר של הרגש?

הוא ישב שם בצד, הוא היה מפוחד ומודאג מאוד, לא ידע מאיפה בכלל להתחיל ופחד לגמור את חייו ללא חברה, ללא אנשים שמבקרים. לפעמים היה נדמה לו שרק הכלב אוהב אותו וזה מה שנשאר לו בחיים. אחרי שפגש אותי ואת הצוות הוא התמלא שמחה, תקווה, הוא אפילו ביקש ממני ללכת לעשות סיבוב בחוף הים ואני כמפנה שמחתי לדעת שהוא בהחלט מרגיש כי הוא יכול לסמוך עליי בביתו שלו.

שינוי תוך כמה שעות

"לא ייאמן, תוך כמה שעות בלבד, מי היה מאמין שזה יכול לשנות כך חיים"- אמר לי בעל המרכול שבמקרה עבר להביא משלוח לשכנים ליד. ידידי חזר מהחוף ודמעות זלגו מעיניו, שאלתי אותו מה קרה אבל גרונו היה חנוק מדמעות- היו אלו דמעות התרגשות. הוא כל כך שמח , קפץ עלי בחיבוק אדיר, לחץ את ידיהם של כל אנשי הצוות ואפילו הזמין לקפה J פתאום הוא כבר לא פחד ואפילו חייג לאחד מחבריו מימים ימימה והזמין אותו לביקור- "בוא תראה איזו דירה נקיה ומסודרת" כך אמר בהתרגשות גדולה. שמעתי שהוא הסתדר בחיים, הוא נפתח אל מעגל החברים הישן שלו ויותר לא הרגיש בודד- היה לו עם מי לדבר ובעיקר את  מי לארח בחגים או אפילו בימות השבוע.

אז איך אני מסכם את זה?

אני באמת ובתמים מכיר את זה, עושה את זה כל כך הרבה פעמים, מכיר את התחושה של החפצים שמפצים על הבדידות לכאורה. האם זה שווה את זה? האם אתם נמצאים באותו המקום? דברו אליי, אל תפחדו, אם אין לכם מושג מאיפה ואיך לעשות את זה, מבטיח לכם שאני חותם כאן על פינוי שבא מהלב. לו רק הייתי יכול לשתף אתכם ביותר מקרים ולספר לכם שפינוי כזה מציל חיים זה מה שהייתי עושה. טיפ קטן? אל תתמודדו עם זה לבד!! אתם לא חייבים, לא במצב כזה שאתם כל כך עצובים, שבורים ובטח שלא יודעים איך להוביל, לאן ומה לעשות עם מה שאולי אתם פחות צריכים ומעיק לכם על החופש התמידי. אז למה להתמודד לבד? אל תעשו את זה בלי שי פינוי דירה. אפשרו לעצמכם בדיוק כמו ידידי היקר איכות חיים שנגזלה מכם בגלל ריבוי חפצים. זה אפשרי, תאמינו לי.

עכשיו אתם

אז נכון שזה היה אחד מיני המון מקרים שאני חווה ביום יום. אגרנות כפייתית למעשה היא מנת חלקו של שי פינוי דירה. לעזור לאנשים לצאת ממצוקה, פחד ובעיקר בושה. לחיות רגיל, בית נקי, חיים רגילים, חברים, משפחה וכל מה שאבד עם השנים בגלל איסוף מוגבר. מכירים מישהו כזה שצריך עזרה? נשמח יותר מהכול לגשת אליו בדרכי הרגש המקובלות.

שתהיו לי בריאים

חושבים שאתם מסוגלים לעשות זאת לבד? מפחדים? לא בטוחים שאפשר? אף אחד לא מאשים אתכם, תקראו את התוכן הזה, היכנסו לאתר הבית של שי פינוי דירה ותבינו כמה מעט אתם צריכים בשביל להרים את הטלפון ולשנות לעצמכם את החיים מקצה לקצה. אני את דבריי אמרתי, עכשיו תורכם, המרחק ביניכם לבין החיים החדשים מתחיל ונגמר בהשארת פרטים באתר או בהתקשרות ישירה אליי. בהצלחה.