אגרנות כפייתית של עיתונים מביאה לתוצאה של הזנחה קשה של הבית

אגרנות כפייתית של עיתונים 

אגרן כפייתי – את ראובן אני רואה הרבה פעמים בקומת הכניסה, ליד תיבות הדואר. כבר כמה פעמים היה נראה לי שהוא מחפש משהו. רק היום עלה בדעתי שאולי הוא צריך זרה. ומה גיליתי? שהוא זועק לעזרה. אבל לא מהסוג שהייתי חושב עליו.

אולי אני יכול לעזור לך? פניתי לראובן כשראיתי אותו עומד בקומת הכניסה ומחפש משהו. הוא פתח גם את פח האשפה שעומד בבנין ובדק שוב את תיבת הדואר שלו. זה היה נראה גם שהוא פוזל לתיבות דואר של שכנים. זה לא היה נראה טוב.

ראובן התחמק ממני ולא ענה. ועלה לבית שלו שבקומה השנייה. גם אני נכנסתי לבית. אבל המחשבות על השכן שלי, ראובן, עלו יחד איתי הביתה. מעניין מה חסר לו? אולי אבד לו משהו? אולי הוא לא קיבל בתיבה את העיתון עליו הוא מנוי…?

גם למחרת ראיתי אותו באותה פוזה בדיוק. הוא שוב הסתובב בקומת הכניסה וחיפש וחיפש. עכשיו היו לו ביד כמה עיתונים והוא עדיין חיפש. "לא קיבלת את העיתון?" שאלתי אותו. הוא הסתכל עלי וענה רק "לא" קצר ועלה הביתה.

הפעם כבר הייתי מבולבל. מה לא? הוא לא קיבל? או שהוא לא – לא קיבל את העיתון. ואם הכל בסדר עם העיתון אז מהוא מחפש ליד תיבות הדואר כל יום? לא הצלחתי להבין והסקרנות בערה בי. הרגשתי שראובן צריך עזרה. והחלטתי לנסות להגיש לה את הסיוע שהוא צריך.

לא חיכיתי לבוקר. הלכתי ונקשתי אצלו בדלת בשעת ערב שקטה. עברו כמה דקות עד שהוא ניגש לפתוח לי את הדלת. הוא הציץ בחשדנות ושאל בקול רועד :מה אתה רוצה ממני?" "אני רוצה לשוחח איתך" עניתי לו. הוא פתח לי דלת והכניס אותי לבית.

אני: שלום לך ראובן, חשבתי לעצמי שאנחנו שכנים ואנחנו מכירים אחד את השני כבר תקופה ארוכה. אבל לא היכרות של ממש. הנה, מתי יצא לנו לשוחח שיחת רעים? אני חושב שמעולם לא.

ראובן הנהן בראשו בהסכמה. והיה נראה לי שהוא בהחלט צמא לשיחה ידידותית בכלל ולרע או חבר בפרט. "אז טוב שבאת" הוא אמר. והניח על השולחן בקבוק מים וכמה כוסות פלסטיק חסרי צבע.

אני: הו, תודה רבה לך על המים.

ראובן: בטח. לאורח אני מגיש שתייה. למה לא..?

אני מנסה לייצור שיחה, לפתוח בדברים ולדובב אותו. לשמוע אם יש לו איזושהי מצוקה ולהציע לו עזרה אם צריך.

אני: אולי תביא משהו לקרוא? אני רואה שיש לך המון עיתונים…

ראובן: בטח לקרוא. הוא קם. ניגש לאחת מהערימות הרבות של העיתונים שהיו סדורות על הרצפה. הוא שלף בידיו ערימה עבה והגיש לי אותה. הוא עשה את זה בתנועה כזו של אדיבות. כאילו הוא איזה שכן לארג' שמפרגן לאורח המון עיתונים.

אני: לוקח לי זמן לקרוא. אני לא יכול להספיק לקרוא כל כך הרבה בבת אחת…

ראובן: אין בעיה. אם אתה מבטיח להחזיר אתה יכול לקחת איתך לבית. אתה נראה בן אדם אחראי ואני מסכים שתיקח לבית. אבל תקפיד מאוד ותוודא שהחזרת ממש את כל העיתונים וששום דף לא נפל או נשאר אצלך בטעות!

הסתכלתי עליו בעיניים חוקרות. מה עובר עליו? עד עכשיו הוא דווקא דיבר די לעניין. מה השריטה הזו עם העיתונים? מיהו השכן הזה שגר כאן בבניין שלי ואני אפילו לא יודע עליו לאיזה זן הוא שייך ומהם הדיבורים המוזרים הללו…

אני: אני לא אקח הביתה. אתה יודע איך זה, הילד עלול לקרוע, אני יכול לשכוח ולזרוק את עיתון לפח…

ראובן עצר אותי עוד לפני ששמע את סוף המשפט. הוא צפה שהסוף של הדברים יהיה פח אשפה והוא לא היה מסוגל לעמוד בזה. הוא פשוט לקח בתנועה פתאומית את כל העיתונים מלפני והניח אותם בראש הערימה הסמוכה לדלת הסלון.

הוא המשיך לעמוד שם. מגונן על האוסף היקר שלו בגבו ומביט בי במבט חשדני וכאוב.

ראובן: "אז באת לשכנע אותי לזרוק עיתונים?"

אני: אני לשכנע אותך? מה פתאום. אני באתי לבקר אותך בלי שום כוונות זדון. להיפך אני אחוז התפעלות מכמות הניירת והעיתונים שיש לך כאן בבית. זה נראה כמו ארכיון נכבד וגדול.

עכשיו ריצד חיוך מרוצה על פניו של ראובן. הוא קיבל את המילים שלי כמו מחמאה אמיתית. הנה יש מי שיודע להעריך את האוסף הגדול שלו.האוסף שהרבה אנשים מזלזלים בו ומנסים להערים עליו ולהשליך בלי ידיעתו חלקים לפח האשפה.

ראובן: אני שומר כל עיתון. יש לי כאן עיתונים אפילו מלפני שלושים שנה. הדפים אמנם צהובים ומעט מתפוררים. אבל הם שלמים ממש. אני שומר עליהם כמו שצריך ולא מרשה לאף אחד להזיק להם.

אני: ואין חרקים? תולעי ספרים?

ראובן נאנח עמוקות ומספר לי על ההתמודדות שלו מול המזיקים האלו. שהם האויבים הגדולים שלו. הוא מספר על כך שהוא מנסה להעביר את ערימות העיתונים ממקום למקום. הוא מספר גם על הריסוס שהוא ניסה לעשות.

ראובן: אבל אם זה היה רק חרקים זה היה טוב…

אני: מי עוד מנסה להרע לך ולהזיק לך? אני שואל בהתעניינות כנה.

ראובן נאנח אנחה קורעת לבבות. הוא מספר על הבנים שלו שמתנהגים אליו כאויבים. על האישה שכבר תקופה ארוכה בחרה לגור במקום אחר. ועל הבדידות הרבה שלו בצל העיתונים הישנים שלו. ועל קרובי המשפחה שמנסם להתנכל לו באיסוף שבציפור נפשו.

אני: ומה, אתה באמת מוותר על חיי משפחה,על קרובי משפחה. ומעדיף לחיות ככה בודד?

ראובן: אני לא מבין בכלל מה זה קשור. מה זה קשור לבנים שלי שאני אוסף עיתונים? מה אכפת לאשתי שיש לי תחביב כזה. לא יקרה להם שום דבר אם הם יקבלו אותי כמו שאני בהבנה ובאהבה. מה יש?

אני: ראובן, ואולי באמת אתה צריך לעשות משהו עם עצמך, אולי לפנות לייעוץ, כי בכל אופן. אתה אמנם צודק שזה אוסף מעניין ונחוץ, אבל אם למשפחה שלך זה מפריע אז אולי זה חבל.

ראובן מקשיב. וזה נראה שהוא פתוח לקבל את הדברים. וזה ברור שהבדידות מציקה לו מאוד. ובשיחה נעימה ועם הרבה כבוד בהחלט ייתכן שהוא יהיה מסוגל לבצע שינוי משמעותי בחיים שלו.

אני: אתה יודע. אולי תפנה ליועץ, אולי ימצאו איך לעזור לך. אולי אפילו ימצאו מקום או מחסן להניח בו את כל העיתונים שלך בצורה ראויה ומסודרת יותר.

העיניים שלו אורו. יש תקווה. גם מקום חילופי לעיתונים, גם משפחה אוהבת בבית. זה חזון נפלא! חלום אמיתי שעומד להתגשם.

ראובן: סיפרו לי פעם על חברה, "שי פינוי דירה" שמתעסקים עם דברים כאלו. חשבתי שהם רק זורקים הכול לפח ולכן לא פניתי אליהם. אבל עכשיו אחרי שנתת לי רעיון למקום חילופי אולי כדאי לי לצלצל אליהם.

יש להם פתרון?!

אולי הם יצליחו למצוא עבורי פיתרון הולם. שהבית שלי יתאים לבני המשפחה ושאוסף העיתונים לא יינזק.

הפתרונות היעילים לאגרנות כפייתית

בראיון שלעיל תואר מקרה לא פשוט של אגרנות כפייתית. כפי שניתן להבין, מדובר בהפרעה קשה מאוד להתמודדות- הן עבור האגרן הכפייתי עצמו והן עבור כל בני המשפחה שלו. הבית הופך ללא ראוי למגורים ואין מנוס מלפנות אותו- פעולה אשר עלולה לעורר התנגדות קשה מצד האגרן הכפייתי. לכן, חשוב מאוד לבצע את הפינוי באופן נכון ובגישה מתאימה, תוך שילוב של טיפול פסיכולוגי או כהכנה אליו.

לשכנע את האגרן הכפייתי לקבל טיפול

אחת מן הבעיות העיקריות בעניין זה היא לשכנע את האגרן הכפייתי שהוא אכן זקוק לקבלת טיפול. הסיבה לכך היא שהאגרן קשור לחפצים שלו בקשר סנטימנטלי עמוק מאוד, כפי שהאגרן הכפייתי שרואיין לעיל קשור לאוסף העיתונים שלו. לכן, במידה וקיים קושי לשכנע אותו לפנות לטיפול, כדאי לבני המשפחה להתייעץ עם פסיכולוג באשר לדרך הפנייה הנכונה ביותר. לאחר הפנייה לטיפול, ניתן להתחיל בתהליך לא פשוט וארוך טווח, אשר יוכל, בסופו של דבר, להביא לכדי החלמה מלאה מן ההפרעה.

לפנות את הבית באופן מקצועי ונבון

פינוי ביתו של אגרן כפייתי אינו פשוט כלל ועיקר מכל בחינה שהיא. בנוסף לאתגר הפיזי הברור הכרוך בפינוי ערימות על גבי ערימות של חפצים, קיים כמובן גם הקושי הנפשי להתמודד עם מצבו של האגרן. חברת פינוי מקצועית תפנה את הבית בגישה נכונה, כך שאירוע הפינוי לא יהפוך לטראומה עבור האגרן הכפייתי, אלא יהווה התחלה של טיפול יעיל.

הדבר לא פשוט, אך יש צורך לשתף פעולה עם האגרן הכפייתי במהלך הפינוי במידת האפשר, ולתת לו הרגשה ששום פעולה אינה מתבצעת נגד רצונו. האגרן יבין שתהליך הפינוי נעשה לטובתו, מה שיגרום לו למוטיבציה לטפל בעצמו ולהחלים.



אל תתאמצו

לחצו לחיוג מהיר

התחל שיחה
צריכים עזרה?
שלום,
איך אוכל לעזור לך?
Call Now Buttonהתקשרו עכשיו