הדחף לאגור
לא מעט אנשים החולים במחלת אגרנות כפייתית, החלו את דרכם כאספנים. משך השנים הם השתנו והפכו להיות אספנים כפייתיים. הדחף הבלתי מוסבר והאובססיבי לאגור כל מיני דברים נמצא באנשים אלה. דחף זה שהוא בפירוש סוג של אובססיה, נובע מחרדות. אחת החרדות של האגרן הכפייתי הינה הפחד שאם יזדקק לחפץ מסוים {שכך או כך אין בו שימוש..} לא יימצא. אפילו אם הם יחפשו את אותו החפץ הם יתקשו למצוא אותו בכל כך הרבה בלגן ועומס הישנו בדירתם. יש לא מעט סוגים של אגרנים כפייתיים לרוב המחלה הינה תוצאה של טראומה הנובעת מילדות או מקרה טראומטי שחווה החולה. מסופר על אישה שהיא אגרנית כפייתית ואיבדה את בנה כאשר טבע בים. אישה זו, אגרה המון מים בכל מיני בקבוקים, צנצנות עד שהמים חלחלו לדירתה ולשכנים והיא חיה כמו בתוך בריכה. זה אחד המקרים הקלאסיים של אגרנות כפייתית שנובעת ממקרים טראומטיים שחווה החולה במחלה זו.
השלכות הרסניות ומסוכנות של מחלת האגרנות הכפייתית
למחלת אגרנות כפייתית, יש השלכות הרסניות ומסוכנות. הבית של אותם אגרנים אובססיביים, הופך להיות עמוס לעייפה עם חפצים שונים ומשונים. חדרי הבית מתמלאים בחפצים ואי אפשר אפילו לעבור דרך חדרי הבית.
הערימות של החפצים הללו יכולים להגיע עד התקרה ואז נקפת סכנת חיים לאותו אגרן כפייתי. ערימות אלה, יכולות לקרוס בכל רגע נתון, במקרה זה, יכולה להיגרם פציעה חמורה וסכנת חיים אפילו למוות של אותו אגרן או אגרנית כפייתית. אגרנים כפייתיים, אינם יכולים לארח איש בביתם, הבושה אותם הם חשים מונעת מבעדם לארח או לחיות חיי חברה תקינים, שלא לדבר על זוגיות. אף אחד או אחת יהיו מסוגלים לחיות עם אגרן או אגרנית כפייתית, הבלגן וחוסר נוחות ולכלוך ימנעו מאנשים אלה להיקשר באופן רומנטי.
הפסיכולוג הוא השלב הראשון לריפוי במחלה
על מנת לטפל במחלת האגרנות הכפייתית השלב הראשון הוא להיעזר עם פסיכולוג. מחלה זו, מוכרת בכל העולם והרפואה המודרנית יודעת כיצד לטפל במחלה הזאת. הטיפול הינו טיפול התנהגותי ולעיתים מלווה בטיפול תרופתי יש סיפורי הצלחה של אנשים החולים במחלה שנרפאו ממנה באופן מוחלט.
