תמיכת המשפחה חיונית בהתמודדות עם אגירה כפייתית. ראשית, חשוב שבני המשפחה יחנכו את עצמם על ההפרעה, להבין שזו בעיה רפואית ולא "עצלנות" או "בחירה". שנית, יצירת סביבה תומכת ולא שיפוטית, המעודדת פתיחות ובקשת עזרה. שלישית, עידוד ותמיכה בחיפוש טיפול מקצועי, כולל ליווי לפגישות אם נדרש. רביעית, סיוע מעשי ב
סידור דירות ובארגון, אך תוך כיבוד גבולות וקצב של האדם. חמישית, הקשבה אמפתית ומתן תמיכה רגשית, ללא לחץ או ביקורת. שישית, עידוד פעילויות חברתיות ותחביבים מחוץ להקשר של אגירה. לבסוף, טיפול עצמי – בני משפחה צריכים גם לדאוג לעצמם ולבקש תמיכה כשצריך. חשוב לזכור שהשינוי הוא תהליך ארוך, ושסבלנות והתמדה הם מפתח להצלחה.