הבן שלי אגרן כפייתי

יש לי בן אגרן כפייתי 

כל הורה פוחד שמא מי מילדיו יסטה מדרך הישר. רוב ההורים רוצים שילדיהם ימשיכו ויעסקו במקצוע בו הם בחרו. המנהל של חברת שי פינוי דירות חלם שבנו יהיה המחליף שלו בבוא העת.  עורך דין כץ חלם שבנו, עמיר, ילמד משפטים ויצטרף למשרד המשפחתי בו הוא עובד יחד עם בתו וחתנו שהם עורכי הדין כבר כמה שנים. אבל  חלומות לחוד ומציאות שונה. עמיר, בנו של עורך דין כץ לא רצה ולא חלם להיות עורך דין. מקטנות הוא ידע שהוא רוצה להיות בצבא הקבע, חייל קרבי. הוא דמיין את עצמו כקצין בעל דרגה גבוהה ותפקיד חשוב, עם אפשרות של קידום עד למטה הארצי. כל שנה בפורים הוא התחפש לחייל קצין ולא הסכים בשום אופן להתחפש למשהו אחר.

אל תתנו לפנימייה הצבאית להטעות אתכם…

בסיימו את חטיבת הביניים בחר עמיר ללמוד בפנימייה צבאית כדי לקדם את חלומו. אבל, בפעם השנייה בה התייצב בלשכת הגיוס, המציאות טפחה בפניו. הרופא אמר לו שיש איזו שהיא בעיה רפואית שלא תאפשר לו להיות חייל קרבי אלא רק לשרת ביחידות העורף. עמיר שהיה ילד חכם הבין את המשמעות. הוא אמנם יוכל לגשת לקורס קצינים אבל לשרת הוא יוכל רק בפקידי מטה ולא ביחידות שדה, היחידות שהם המשמעות של להיות חייל בצבא. המצב הנפשי של עמיר הלך והידרדר. מהטובים בכיתה הפך לתלמיד חלש. אף שהיה בשנה האחרונה של הלימודים ועוד מספר בחינות בגרות עמדו לפניו החליט עמיר להפסיק את הלימודים ולחזור הביתה.

לא עזרו שכנועי הוריו, מנהל הפנימייה ומנהל בית הספר, המורות וחבריו. הוא בשלו המטרה בלימודים בפנימייה צבאית הייתה כדי להמשיך במסלול הצבאי ואם הדבר לא מתאפשר לו אין לו צורך להמשיך את הלימודים. כולם היו מאוכזבים מההחלטה של עמיר אבל שום דבר לא עזר. עמיר חזר הביתה והסתגר בחדרו. החברים שהיו לו בעבר לא עניינו אותו. כל מה שעניין אותו היה המחשב. הוא מצא חברים חדשים והם היו הסיבה ליציאתו מהחדר. התברר שקבוצת החברים נמצאים במצבו גם הם פרשו מהלימודים, לא שרתו בצבא ועיקר עיסוקם הוא אגירת חפצים מהרחוב. אביו הסביר לו את המצב המשפטי  העומד בפניו ועמיר הבטיח להוריו שלא יצטרף לחבורה. עמיר הבטיח אבל לא הבטיח לקיים. כדי שהוריו לא יעלו על התרמית שלו נרשם עמיר לקורס פיתוח אפליקציות כדי להעביר את הזמן עד לגיוסו לצבא אבל למעשה בכל בוקר במקום להגיע לכיתה היה מצטרף לחבורת האגרנים והפך בעצמו לאגרן כפייתי.  צו הגיוס הגיע ובו נאמר במפורש שהוא ישרת ביחידה עורפית וכאן הבין עמיר שאם הוא לא יהיה חייל קרבי אין לו עניין להתגייס בכלל.

עמיר מדרדר אבל יש אור בקצה המנהרה  

מצבו הנפשי של עמיר הלך והידרדר. הוא לא הקשיב לאיש. עשה ככל שרצה ואף הצטרף לחבורה שעברה לגור ברחוב.  הוריו של עמיר ספגו אכזבה נוספת ופנו לכל דרך אפשרית להחזירו לביתם אביו בחן את כל דרך העומדת בפניהם תוך שימת דגש לעובדה שעמיר עדיין בגיל שהם אחראים עליו. עמיר הודיע שלא ישתף פעולה. הוסבר לו שיש אפשרות לכפות עליו החלטות גם אם הן לא מוצאות חן בעיניו וכדאי שיחשוב פעם נוספת. אביו לא היה יכול להגיד הבן שלי אגרן כפייתי. ובינתיים עמיר המשיך לאגור דברים ויחד עם חבריו להכניסם למבנים נטושים שמצאו. כך עברו החודשים ועמיר המשיך להיות אגרן כפייתי. לא אחת החבורה נעצרה על ידי המשטרה עקב תלונות שכנים על הטרדות של החבורה ואחסון גרוטאות במקלטי הבניינים. בכל פעם משרדו של אביו שחרר אותו בערבות. החודשים עברו ותאריך הגיוס של עמיר הגיע. שכנועי בני המשפחה עזרו עמיר החליט לחזור למוטב, לצאת ממעגל האגירה הכפייתית, להתגייס לצבא ולשרת גם אם זה ביחידה עורפית ובכך להגשים את חלומו לשרת את המדינה והצבא. הגיוס גרם לטוויסט גדול בחייו.  את הטירונות עבר בהצלחה וקיבל ציון לשבח ממפקד הבסיס. הוא צבר חברים ומפקדיו היו מרוצים מתפקודו. מאחר והיה בעל פרופיל נמוך לא יכלו מפקדיו לשבצו לכל תפקיד שהוא היה מעוניין בו והציעו לו להישאר ביחידה ולשמש כמפקד כיתה. נערכו לו בדיקות רפואיות ועל פי התוצאות הוא יוכל לשמש כמפקד כיתה.

 אופטימיות זהירה מתעוררת

עמיר ראה בזה פתח לקידום אפשרי. הוא החליט לקבל את ההצעה ויצא לאחר הטירונות לקורס מ"כ שבסופו חזר לפקד על כיתת טירונים. לאחר מחזור אחד או שניים פנה אליו מפקד היחידה בהצעה שיצא לקורס קצינים. עמיר כבר ראה את הקידום שלו בסולם הדרגות. שוב השקיע עמיר את כל כולו בלימודים בקורס. גם בקורס זה יצא חניך מצטיין וקיבל דרגות של סגן בצבא הגנה לישראל. מכאן התחיל חלומו של עמיר לקרום עור וגידים. עד סיום השרות הצבאי היה עמיר מפקד מחלקה ביחידת טירונים. לקראת מועד שחרורו ביקש עמיר ממפקדו הישיר לבדוק אפשרות האם יוכל לחתום קבע ולהמשיך להיות מפקד בצבא. המפקד אמר שכבר בדק את העניין ללא ידיעת עמיר והתשובה היא חיובית. תגובתו המרגשת של עמיר הועלתה על ידו לרשתות החברתיות וכל מי שמכיר אותו ואת משפחתו הגיבו בהתלהבות. עמיר הגשים את  חלומו. הצלחתו המסחררת של עמיר בצבא הביאה לא אחת לקיצור פז"מ בין עלייה בדרגה. עמיר התקדם הפך לסגן מפקד היחידה ועם חלוף השנים קיבל את הפיקוד על הבסיס כולו. לא היה מאושר ממנו. הוא והשפחה שהקים גרו בקרבת מקום עד שהגיעה הצעה מפתה מהפיקוד העליון לבוא ולפקד על יחידה שאת חייליה בוחרים אחד אחד ומהמטרות העומדות בפניה רגישות וסודיות. זוהי הייתה מבחינתו של עמיר פסגת השאיפות שלו. הוא לא האמין שהגיע למקום שהגיע ומאיפה הוא צמח לפני שנים רבות.

לילדיו לא סיפר עמיר על עברו. כשבנו הבכור הגיע לגיל גיוס התברר לעמיר שיש לו חלום והחלום הוא להתגייס לחייל קרבי. אותו חלום שהיה לעמיר בצעירותו. לא היה אדם יותר מאושר מעמיר והוא עודד את בנו לעשות כל מה שיוכל כדי להגשים את אותו חלום. הוא הרי יודע מה זה לחלום ושלא ניתן לממשו. עמיר פרש מהצבא לאחר שרות של 22 שנים כשעל כתפיו דרגות אלוף משנה. הוא הרגיש שמיצה את השרות ולשמחת אביו פנה ללימודי המשפטים, שגם אותם סיים בהצטיינות. את ההתמחות עשה במשרדו של אביו ולאחר קבלת רישיון העבודה לעסוק כעורך דין הצטרף כשותף לאביו, אחותו וגיסו ויחד ניהלו את המשרד שנים רבות. לאחר שחרור בנו של עמיר מהשרות הצבאי פנה אף הוא ללימודי המשפטים ואף הוא הצטרף למשרד שהיה בבעלותו של סבו, שנפטר עם השנים, של אביו דודתו ובעלה. כך הגשימו הדורות הבאים את רצונו של עורך דין כץ.

שי פינוי דירה – תודה!

חברת שי פינוי דירה היא חברת פינוי דירות ומחסנים, מכל מיני סיבות ובין היתר של אגרנים כפייתיים שהרשות המקומית או בית משפט קבע שיש לפנות את כל הגרוטאות מהבית, המחסן או המקלט בו הם אוחסנו. החברה קיימת בשוק כבר מספר שנים והיא ידועה כבעלת עובדים בעלי ידע ומקצועניות ברמה גבוהה.



אל תתאמצו

לחצו לחיוג מהיר

התחל שיחה
צריכים עזרה?
שלום,
איך אוכל לעזור לך?
Call Now Buttonהתקשרו עכשיו