אימא שלי – אני עוד מתגעגעת!

לפנות בית, מכל סיבה שהיא, היא משימה קשה ובוודאי בית של אימא. בית בו לעיתים גדלת בעצמך וחיית בו שנים רבות חברת שי פינוי דירה היא אחת החברות שעוסקת בתחום הפינוי והשיקום. העבודה נעשית ברגישות ותוך התחשבות בלקוחות. אימא שלי אישה מבוגרת, בת 88, שאת ילדותה ה"עבירה" במחנות ההשמדה, חלתה והפכה דמנטית, לא תמיד יודעת איפה היא ומי סובב אותה, לא מכירה את בני משפחה והיא אינה מסוגלת להתגורר לבדה. על פי החלטת המשפחה הועברה אימא לבית אבות סיעודי בו תוכל לקבל את כל הטיפול הדרוש, ותהיה לה השגחה 24/7.המצב שלי ושל אחיי אינו מאפשר לנו לשלם את עלות בית האבות ולכן החלטנו למכור את ביתה של אימא ובכסף שנקבל נממן את האשפוז. סיכמנו ביננו שלא ניידע את אימא על החלטתנו גם משום שאינו יכולה לעשות דבר וגם כדי לא לצער אותה, ואולי גם בתוקף מחלתה אינה מבינה מה המשמעות.

על אמא והאגרנות שלה

אימא, ניצולת שואה, אגרה כל מה שנקלע לידיה, שמא יחסר לה דבר מה. במשך שנים היא אספה דברים מהרחוב והביאה הביתה. בנוסף לחדרי הבית התמלאו גם המרפסות, המחסן, בתקופה שאבא היה בין החיים הוא היה זורק דברים ללא ידיעתה. אבל היא המשיכה לאגור. אנחנו הילדים, שלא הבנו את הצורך של אימא לאגור דברים, לפעמים אפילו עזרנו לה והבאנו דברים שמצאנו ברחוב. עבורנו זה היה משחק. לא הבנו מדוע חברים שלנו לא יכולים לבוא לשחק אתנו בבית אנחנו תמיד הלכנו אליהם, למה לא חוגגים לנו ימי הולדת.רק כשהתבגרנו הבנו מה גודל הבעיה. לא גדלנו בבית שחסר לנו משהו. אבא פרנס אותנו בכבוד. הבעיה הייתה עם אימא שלא תפקדה כמו אימא רגילה.

מה עושים כשצריך להיפטר מהחפצים?

הבנו מה מאוד שאנחנו  לא יכולים לבצע את פינוי הבית בעצמנו. לא ידענו איפה להתחיל, מה להוציא קודם, כמות הדברים שיש בבית לא מאפשרת פינוי לא מקצועי. צריך לדעת מה  עושים קודם והחלטנו שעלינו לשכור את שירותי אחת החברות העוסקות בתחום. כדי לפנות את הבית על מנת לשקמו ולמכור אותו היה עלינו להביא אדם בעל מקצוע בתחום והומלץ לנו, על ידי חברים טובים, שכבר נתקלו בצורך של חברה כזו,  להתקשר עם חברת שי פינוי דירה. זו חברה מתמחה בפינוי ושיקום בתים ודירות. בתיאום עם נציגי החברה פתחנו את הבית ולא האמנו. הדירה הייתה "סתומה" בחפצים שבורים, מזרונים למיניהם, חלקי ריהוט וערימה גדולה של בגדים שאפילו לסמרטוטים לא התאימו. אימא לא בחלה בשום דבר. הפחד שיחסר לה משהו כמו באותה תקופה ארורה דרבן אותה לאסוף דברים ללא אבחנה. מרגע שהתקשרנו עם חברת הפינוי כל העבודה והאחריות לפינוי הבית עברה לחברה. החברה הביאה מכולה לגרוטאות, אנשי מקצוע בתחום החיטוי, פוליש, צבע וסיד, חרסינה ועוד ולאט לאט קיבל הבית צורה וחזר להיות בית מגורים. כל חדר לייעודו, המחסן כמחסן והמרפסת כמרפסת. חברת הפינוי התחילה בעבודה, תחילה פונו כל הגרוטאות הרבות שהיו בתוך הבית. כבר עתה ניתן היה לראות שיש בבית ריצפה. קודם לכן הכל היה מכוסה.

מוצאים דברים ישנים…

בעת פינוי הבית גילנו אני ואחיי דברים שחשבנו שהלכו לנו לאיבוד והם פשוט היו בין החבילות שאימא הביאה הביתה. מצאנו גם דברים שהם "אוצרות משפחתיים", כמו יומן שאימא כתבה בהיותה בגטו, כתוב אמנם בפולנית אבל הוא מזכרת. החלטנו לתרום אותו למוסד יד ושם. היו שם כל מיני פריטים שערכם נמוך אבל מבחינה ערכית משפחתית כמו פמוטים, כוס קידוש או תכשיטים ישנים. מזכרת מיוחדת שמצאנו באחת הפינות של הבית, הייתה מעטפה של מכתבי אהבה שכתב אבא לאימא בהיותם צעירים. אחד מנכדיה הכין אלבום בשילוב תמונות מהעבר.

זה לא קל ואפילו עצוב מאד

בכל פעם שביקרנו את אימא היא ביקשה לחזור הביתה. מבחינתה השהות בבית האבות הוא לזמן קצר ביותר. מה שהיא לא ידעה שבבית שלה נעשות עבודות ניקיון ושיפוץ. אין בית לחזור אליו. לאחר שהבית חזר להיות בית מגורים לכל דבר היינו צריכים להשיג צו מבית המשפט שאנחנו משמשים לאימא כאפוטרופוסים וזאת כדי שנוכל למכור את הבית. היינו צריכים להוכיח שמחלתה של אימא גוברת ואין אפשרות לתקשר אתה בצורה סבירה. לבסוף בית המשפט שוכנע והצו ניתן. בלב כבד העמדנו את הבית למכירה. זהו הבית בו גדלנו והיה לנו בו טוב. הכנסנו את הפרטים למשרד מתווך שהביא לנו קונים פוטנציאליים ולבסוף נמצא האחד שעמד בכל תנאינו וביקש לרכוש את הבית. ההחלטה שלנו הייתה שכל עוד אימא חייה אנחנו לא משתמשים בכסף אלא לצורך מימון בית האבות ולכל דבר שיקבל על אימא את שארית חייה. מאז נמכר הבית לא ביקרתי באזור. לאחר שאימא נפטרה נקלעתי למקום במקרה וראיתי את חצר הבית, בית בו גדלתי עם אחיי. החצר מוזנחת, הבית סגור ודלת הכניסה אליו שבורה. התעניינתי אצל השכנים מה קרה עם הבית. התברר שהקונה שרכש מאתנו את הבית נפטר ובנו שהוא נרקומן, אינו מטפח את הבית, מזניח את החצר והבית משמש אותו ואת "חבריו". אף אחד לא מעז לפנות אליו מחשש מאלימות. עיני צדה שלט על גג הבית המעיד על רצון הבעלים למכור אותו. בררתי עם הבעלים את תנאי המכירה, מבלי להזדהות ולספר לו על יחסי המיוחד לבית, ולאחר שהכל התאים למוכר ולי החלטתי לרכוש את הבית. כבר כשנכנסתי לבית ראיתי שהוא זקוק לטיפול של חברת פינוי. בכל פינה היו מזרונים מלוכלכים ושאריות של אוכל שכנראה היו שם כבר זמן רב, המקלחת והשירותים לא ראו ניקיון מזה זמן ממושך.

חברת פינוי טובה תקל על המשימה הקשה

נזכרתי כשפיננו את הבית של אימא המליצו לנו על חברת פינוי שעשתה את עבודתה בצורה מעולה, יעילה, דייקנית ובעלות לא גבוהה במיוחד. הזמנתי את נציגי החברה כדי שיתנו לי הצעת מחיר וקבענו על התחלת העבודה. צוות עובדי החברה אמנם התחלפו אבל הנהלת החברה נשארה אותה הנהלה. הם זכרו אותי וזכרו את הבית שפינו לפני כמה שנים. המוטו של החברה הוא להתייחס ללקוח כאילו הוא לקוח יחיד, להתחשב בלקוח שהפינוי עבורו לפעמים הוא משהו טראומטי ולעשות את העבודה בצורה רגישה. הפעם העבודה הייתה הרבה יותר קלה ועם פחות דברים לפנות. אבל הלכלוך והריחות הבלתי נעימות בבית היו רבים. הבית חזר להיות בית מגורים נקי ומצוחצח, עם דלתות וחלונות שלמים, הקירות מסוידים. חזרתי הביתה אני ובני משפחתי, בתקווה להישאר בו לעוד הרבה שנים. אבל מה שבטוח. באם אזדקק עוד פעם לפנות בית או דירה אני אתקשר לשי פינוי דירה שתעשה לי את העבודה. אני מאוד מקווה שלא יהיה לי צורך נוסף בשירותי החברה אבל במידה ואני אעמוד בפני מצב כזה לא יהיה לי היסוס את מי להזמין לבצע את העבודה וזו תהיה חברת שי פינוי דירה. כל מי שירצה המלצה על חברה מסוג חברת הפינוי שאני התנסיתי אתה יוכל לקבל אותה ממני. אימא נפטרה ללא ידיעה שהבית שלה נמכר אני מקווה שלי זה לא יקרה. שעד יומי האחרון אשאר בבית ויורשי יקבלו אותו לאחר מותי.