אימא שלי אגרנית כפייתית

אמא אגרנית?

בני משפחה של אגרנית כפייתית מודעים לכך שביום מהימים יהיה צורך לפנות את הדירה או המחסן בהם אוכסנו כל חפצי האגירה. שי פינוי דירה היא חברה העוסקת ומתמחה בכל הקשר לפינוי חפצים וניקיון החלל. מצבה הכללי של אמי היה טוב. אבא נפטר והוריש לה סכום כסף נכבד. בנוסף הוא הותיר לה פנסיה חודשית נאה. למרות זאת אימא שלי אגרנית כפייתית. כל בוקר, לאחר ששלחה אותי למוסדות החינוך, יצאה אמי לרחוב לחפש גרוטאות. הערימות בדירה לא הותירו ספק. פה מתגוררת אגרנית כפייתית. כל הדירה, למעט החדר שלי, הייתה מלאה מהרצפה ועד התקרה. ערימות של בגדים ישנים ובלויים, ריהוט, כלי חשמל מקולקלים ובכלל כל מה שנמצא זרוק ברחוב אמי הביאה הביתה.

הנורות האדומות שנדלקו

כשהייתי קטנה הדבר נראה לי טבעי. לא הכרתי משהו אחר. ככל שגדלתי צצו שאלות ששאלתי את אימא. בכל פעם קיבלתי את התשובה שכך אנחנו חיים ושהשאלות מיותרות. מעולם לא הבנתי ואני לא מבינה למה אימא הפכה להיות אגרנית כפייתית. מעולם לא חסר לה דבר. אבא עבד עד מותו בעבודה מסודרת והפרנסה הייתה בבית תמיד. הירושה אותה הותיר מספיקה לצרכינו. אף פעם לא קיבלתי תשובה ברורה מאימא. כשהגעתי לגיל 12 הוטלה עלנו, על ידי מחנכת הכיתה, לכתוב עבודה על המקצועות של הורינו. נדרשנו לפרט למה בחרו ההורים דווקא במקצוע זה. חזרתי מבית הספר וביקשתי את אימא שתעזור לי לעשות את העבודה. ישבנו ובפתיחות אימא החלה את סיפורה.

הסיפור של אמא איננו פשוט

"כשהייתי ילדה גדלתי בשכונת מצוקה בירושלים. אבא שלי היה סנדלר והכנסותיו החודשיות לא הספיקו לפרנס את המשפחה. אני שהייתי בת 8, הבת הבכורה מבין עשרה אחים שבנוסף להורים שלי חיו אתנו בבית גם סבא וסבתא שלי מצד אמי. משכורת אחת ל-14 אנשים. כדי לעזור בפרנסת המשפחה אבא שלח אותי לחפש אוכל בשוק. בסיומו של יום עבודה בשוק היו הרוכלים עורמים את השאריות של הירקות והפירות ואני ועוד רבים מבין ילדי השכונה הינו מגיעים ואוספים אותן כדי להעשיר את האוכל בבית. ליד שוק הייתה מזבלה בה זרקו אנשים את כל הדברים שלא היה להם צורך בהם, ביניהם ריהוט, כלי מטבח, מכשירי חשמל וכו'. ומפעם לפעם אני אספתי דבר אחד או שניים והבאתי אותם הביתה בתקווה שמי מהורי יוכל למכור אותם ובתמורה לקנות אוכל נוסף. החפצים לא היו שמישים אבל הושארו בבית והורי משום מה לא החזירו אותם למזבלה. מחוסר כסף הוחלט על ידי הורי שאני אפסיק ללמוד ואשר בבית לעזור לאימא בגידול אחיי ואחיותיי. מהר מאוד אבי החליט שעלי להינשא.  באותם הזמנים הנשים הנשואות נשארו בבית ותפקידן היה לטפח את הבית, לדאוג לבעליהן ולילדים שהתווספו. הדבר לא מצא חן בעיני והודעתי לבעלי שאני לא מוכנה לשבת בבית ועלי לצאת לעבוד מחוץ לבית כדי לעזור בפרנסת המשפחה. לא רציתי לקיים משפחה שתהיה כמו בית אבי. לאחר תקופה קצרה של ויכוחים ואי הסכמות החלטנו להתגרש. לבית אבי לא יכולתי לחזור. הייתי צריכה למצוא עבודה, לשכור חדר ולפרנס את עצמי. חזרתי למזבלה. התחלתי לאסוף דברים ולהכניסם אלי לחדר.

באחת הפעמים בעודי נוברת בערימות הפסולת הגיעו שני גברים צעירים, יפים ותמירים שחיפשו דבר מה, בדיעבד אני יודעת שהם רצו לבנות עריסה לתינוק של אחד מהם, והם חיפשו קרשים. אחד הגברים היה אביך. התאהבנו והחלטנו להינשא. לא הייתה לי עבודה ומהר מאוד הריתי אותך. נולדת יפה ועדינה. אביך הצליח בעבודתו ופרנסה לא חסרה לנו. לאחר לידתך נכנסתי לדיכאון והתמכרתי לאגירת כל דבר שמצאתי. לאביך היה קשה מאוד. הדירה התמלאה והייתה מאוד צפופה. הוא התבייש מפני משפחתו וחבריו אבל השלים עם המצב. הוא אהב אותי אהבת אמת. הוא הבין שעד שהדיכאון לא יעבור אני לא אפסיק לאגור דברים. כל אחד מתנהג בזמן דיכאון בדרך שונה. התנאי שלו היה שבחדר שלך לא אכניס דבר. הוא שמר עליך ודאג לך מאוד. למרות שהדיכאון חלף וחזר כמה פעמים, המשכתי באגירת הדברים שהפכה, למעט הטיפול בך, למרכז החיים שלי. אבא הקדיש את כל זמנו לפרנסתנו ולטיפול בך. כשהיית בערך בת חמש, אבא קיבל התקף לב ונפטר. נשארנו את ואני. את הבטחתי שלא להכניס דברים לחדריך שמרתי אבל המשכתי למלא את הבית בכל הדברים שאגרתי".

אגרנות כפייתית היא בעיה שדורשת טיפול מדורג

עכשיו הבנתי למה אימא שלי אגרנית כפייתית, ומה גרם לה להיות כזו. החיים הקשים בבית הוריה, הדרישה של אביה לחתנה בגיל צעיר וללא הכנה לנישואין, ההתכחשות והדחייה של הוריה לאחר גירושיה מבעלה הראשון, דבר שלא היה מקובל באותם ימים בעדה ממנה באה ואי קבלתה חזרה לביתם. ההתמודדות היום יומית שלה עם המציאות. כל זה גרם לאימא למצב בלתי אפשרי והיא חברה לקבוצת אגרנית כפייתיים. הנישואין לאבי היו צריכים להחזיר אותה לחיים רגילים אבל היא כבר הייתה עמוק בתוך ההתמכרות. הרגשתי שאני צריכה לטפל באימא שלי. למרות שהייתי רק בת 12 הרגשתי שעול הטיפול בבית הוא על כתפי. ביקשתי את אימא לעזור לי לטפל בה. ביקשתי שנבקש עזרה מאנשי מקצוע. התביישתי להביא חברות הביתה. בכל פינה היו דברים שאימא הביאה מהרחוב. אימא לא כל כך שיתפה פעולה ואני באינטואיציה הילדותית שלי החלטתי לשתף את המחנכת שלי. היא כבר ידעה על אגירת הדברים על ידי אמי מהעבודה שעשיתי והחליטה לקחת על עצמה לעזור לי לפנות את הדירה מכל הציוד.

המורה קישרה אותי עם עבדת סוציאלית ממחלקת הרווחה של העיריה וזו אכן ביקרה בדירתו ונבהלה. מאחר ולא הייתי "לקוחות" של הרווחה אף אחד לא ידע מה הולך בדירה שלנו. אלמלא הייתי יוזמת, בעזרתה של מורתי, יש להניח שעוד שנים רבות היינו חיות בתנאים לא תנאים. מחלקת הרווחה הכינה עבורנו תכנית עבודה כשללה את המעבר שלנו, של אימא ושלי להתגורר בחדר במלון בעיר, פינוי הדירה מכל החפצים שבה והשבת הדירה למצב של מגורי אדם. אימא שלא הרגישה טוב עם כל המצב ביקשה שהעבודה תיעשה כמה שיותר מהר כדי שנוכל לחזור לדירה שלנו. היו מספר פעמים שאימא כמעט ומעדה. ההתמכרות לאגירת חפצים לא נעלמה תוך יום יומיים. זוהי התמכרות כמו כל התמכרות אחרת וצריך לטפל בה בתבונה כדי למגרה. למרות טיפול פסיכיאטרי היו רגעי משבר.

תודה שי פינוי דירה!

מי שנבחרה לבצע את פינוי הדירה הייתה חברת שי פינוי דירה. כבר בביקור הראשון של נציגי החברה התברר מה גודל העבודה. הוכנה תכנית עבודה וכבר במיון ראשוני הוחלט מה לזרוק למזבלה, מה לתרום, ומה להשאיר בבית כדי שאימא לא תעבור שוב תקופת דיכאון. את כל עבודת הפינוי עושה צוות החברה בשיתוף פעולה עם אימא  ונציגת הרווחה. מיכל הגרוטאות התמלא מהר מאוד. חלק מהדברים ניתן היה לתרום ועל כך אימא שמחה שהיא יכולה הייתה לעזור לנזקקים נוספים. מרבית הדברים היו במצב של זריקה למזבלה. רוב מכשירי החשמל שאימא הביאה הביתה היו במצב גרוע, מלאי חלודה, המנגנון לא פעל. גרוטאות.




אל תתאמצו

לחצו לחיוג מהיר

התחל שיחה
צריכים עזרה?
שלום,
איך אוכל לעזור לך?
Call Now Buttonהתקשרו עכשיו