אבא שלי אגרן כפייתי

אבא שלי אגרן כפייתי. כל השנים בהם גרנו בדירה הקטנה בקומה הרביעית של הבית המשותף במרכז העיר הביא אבי דברים שונים שמצא ברחוב. לא היה להם שימוש. הבגדים שהביא בלויים וקרועים, עיתונים ושברי ריהוט. הכל אוחסן בתוך הדירה.

מי יכול לעזור?

בארץ יש מספר חברות המפנות דירות של אגרנים וביניהן שי פינוי דירות, חברה במרכז הארץ, שמגיעה לביצוע פינויי דירות על פי הזמנת בעלי הדירות או על ידי הרשויות המקומיות במקרים של אגרנים כפייתיים.

קצת על ההורים שלי

לאמי הדבר נמאס. לא עזרו תחינותיה שיפסיק לאגור דברים ולהביאם הביתה, שהדירה קטנה צפופה דחוסה והטחב מעיק. אבא לא וויתר ואמי לקחה אותנו ועזבה את הבית. אבא המשיך לאגור. החלונות לא נפתחו ואוויר נקי לא חדר לתוך הדירה. החרקים הרבים שיצא מהדירה ונכנסו לדירות של השכנים הביאו את השכנים להודיע לרשות המקומית על המטרד ונציגי אגף הרווחה באו לבקר ולראות מה אפשר לעשות. אבי סרב לפתוח את הדלת ואת הדברים מדירתו ורשויות החוק פרצו את הדלת ועיניהם חשכו. ערימות הגרוטאות הגיעו כמעט עד התקרה. המקלחת והשירותים לא ראו מים וסבון זמן רב, הרצפה דביקה ואבי רזה, לא נקי, לבוש בלויים ומוזנח.

אימא ניתקה הקשר עם אבא ואנחנו הילדים שהיינו קטנים בזמן הפרידה, התביישנו באבא שלנו ולא ביקרנו אותו במשך שנים וגם לא ידענו שאבא אגרן כפייתי. למרות הנתק ושבמשך השנים לא חיפשנו את אבא, מדי פעם מישהו מאתנו הרהר בקול מה קרה לו ומה מצבו. אבל לא עשינו שום דבר מעשי כדי לבדוק.  כל אחד מאתנו הקים משפחת משלו.  מצבו של אבא היה רע והדבר נודע  לנו רק מנציגי הרשות המקומית. מצבו הנפשי, הגופני וכלכלי של אבא, היה בכי רע. גם שהוא התגעגע אלינו ובגלל מצבו הוא לא חיפש אחרינו ולא ידע מה עלה בגורלנו. החיים שלו היו קשים והוא לא ידע להתמודד עם המצב.  כדי להשיג אוכל הוא הפך פושט יד. כל יום יצא לרחוב וקיבץ נדבות. בסכום שקיבל היה רוכש לעצמו לחם ובקבוק אלכוהול. כן בנוסף להיות של אבי אגרן כפייתי הוא נתן כוסו באלכוהול כדי להדחיק את מר גורלו. בגלל הטחב שהיה בדירה שנים רבות חלה אבא במחלת ריאות שהלכה והחמירה עם השנים.

החיים שלנו קשים מאד – ואנו זקוקים לעזרה!

כשנודע לנו על מצבו הגופני והכלכלי והחלטת מחלקת הרווחה והעובדים הסוציאליים על פינוי הדירה מהגרוטאות, הגענו למקום כדי להיות נוכחים בפינוי, כדי לעזור לאבא ברגעים הקשים ובעיקר כדי להכיר ולקרב אותו אלינו.  בתחילה הוא לא הכיר אותנו וביקש שנפנה את המקום. הסברנו לו מי אנחנו ושאין לנו כוונה להרע לו אלא ההפך, נרגע ושיתף אתנו פעולה.

שי פינוי דירה הציל אותנו!

את פעולות פינוי הדירה עשתה עבורנו  חברת שי פינוי דירה שהוזמנה על ידי מחלקת הרווחה.  לאחר פינוי הדירה מהגרוטאות, החלטנו להכניס למקום קבוצת ניקוי שתביא את הדירה למצב של מגורים. איש הפוליש צחצח את המרצפות, אריחי חדר האמבטיה המטבח והשירותים, קירות הדירה נצבעו, נרכשו רהיטים מחנות יד שנייה והדירה חזרה להיות דירת מגורים. דיברנו עם אבא וביקשנו ממנו לחדול מאגירת חפצים. לדאוג לבריאותו ולשמור על הדירה. הבטחנו לו שנבוא לעיתים קרובות לביקור וכל מה שיחסר לו נמלא. הבטחנו לו שנביא את ילדינו, נכדיו, שיכיר אותם והם אותו.  נציגי מחלקת הרווחה לקחו את אבא תחת חסותם והוא צורף למועדון מטעמם בו נוסף לתעסוקה הוא גם קיבל ארוחות חמות כדי שלא יחזור לרחוב ויתחיל שוב באגירת גרוטאות. הוא גם קיבל טיפול פסיכולוגי כדי שיבריא מהרגל האגירה.

הסיפור לא נגמר…

אימא לא אהבה את הקשר המחודש שלנו עם אבא. היא לא האמינה שאבא יחדל מאיסוף הגרוטאות. לטענתה מי שהוא אגרן כפייתי קשה מאוד להחזיר אותו למוטב. לא עזרו השיחות הרבות שניהלנו. היא פשוט לא הבינה מה הביא אותנו ליצור אתו קשר. אבל לא ויתרנו. הקשר עם אבא הלך והתהדק. הוא ביקר אצל הפסיכולוג שטיפל בו מספר חודשים ואחר כך החליט להפסיק. אחרי מספר חודשים, שאבא קצת התחזק פיזית, מצבו הכלכלי הוטב, הוא לא הגיע למועדון והפסיק לבקר אצל הפסיכולוג. כפי שסוכם ביננו לבין מנהל המועדון הדבר הובא לידיעתנו וניגשתי לדירתו לבדוק מה פשר הדבר. לצערי מצאתי את אבי שרוע על הספה בסלון כשהוא שיכור כלוט. לידו היו מספר בקבוקים ריקים שעל פי ריחם ניתן היה להבין שהוא שתה לשכרה. באחד החדרים מצאתי ערימה קטנה של בגדים ישנים, עיתונים שני כסאות שבורים וכורסא בעלת שלוש רגליים.  אבא חזר לסורו. הוא החל שוב לעסוק באגירת גרוטאות. כל הבטחותיו היו הבטחות שווא. הרגשתי מאוכזב ופגוע. דיווחתי לאחי שגם הם לא הסתירו את אכזבתם. אימא חזרה ואמרה שהיא לא האמינה שאבא חזר למוטב. שאגרן כפייתי מבטיח  ולא מקיים. לאור חזרתו של אבא לאגור גרוטאות והוא שב ומילא את הדירה שלו החלטנו, שלושתנו, שלא להגיע עם הילדים לבקר אצלו וזאת על מנת שלא לחשוף אותם למצבו של אבא ולמצבה של הדירה.

אגרנות היא בעיה של ממש!

אנשי המקצוע הסבירו לנו שאגרן כפייתי היא התמכרות. כמו התמכרות לסיגריות, סמים, שתיה גם אגירה היא התמכרות. אצל אבינו נמצאו שתי התמכרויות אגירת חפצים ושתיה. כנראה שילוב לא טוב במיוחד. מה מאוד הבנתי שלא ניתן יהא לשכנע את אבא להפסיק לשתות ולשמור על מצבו הבריאותי ולהספיק את האגירה והחלטתי לפסיק ולדבר אתו על כך. אני ואחי חשבנו שאין בידנו לשנות אותו. על אף הכאב הרמנו ידיים. הקשר של אבא ושלנו נותק. המשכנו את חיינו עד שקיבלנו המכתב ממחלקת הרווחה של העיריה המסביר לנו שאנו, ילדיו, מחויבים על פי חוק לדאוג לאבינו. עוד הוסבר לנו שכדאי לנו לפנות למשרד הבריאות על מנת שאבינו יאושפז בבית חולים סיעודי על מנת שיטפלו בו. סידרנו את כל מה שנדרש מאתנו ואבא אושפז. ביקרתי אותו כמה פעמים בבית החולים, מצבו הגופני והנפשי הוטב. הטיפול הרפואי חיזק אותו. אחרי תקופה של כמה חודשים הגיעה הבשורה על פטירתו של אבינו. טיפלנו בכל הקשור כדי להביא את אבא לקבורה, ישבנו שבעה, ולאחר חודש הקמנו מצבה. בדירה ביקרנו רק לאחר סיום חודש האבל ומצאנו בתוכה ערימות חדשות של סמרטוטים, רהיטים שבורים, כלים ושאר גרוטאות. הפעם הדירה לא הייתה מלאה כבעבר אבל לא חסר בה ציוד שהיה עלינו לזרוק למזבלה. בין הדברים שנמצאו בדירה מצאנו שלוש מעטפות ממוענות לכל אחד מאתנו. במכתבי שהיה ממוען אלי ביקש ממני אבא, כבן בכור, לשמור על אחדות המשפחה, שכל אחד מאתנו יתמוך באחיו ובעיקר הוא ביקש שאשמור על אימא. הוא הוסיף וביקש שנפנה את הדירה ונמכור אותה. אין בדירה הזו ברכה.

חברת שי פינוי דירות הוזמנה לעשות את עבודת הפינוי. העבודה נעשתה במקצועיות ובמהירות וגם העלות הייתה סבירה. אנשי הצוות עבדו ברגישות ובשיתוף פעולה עם בני המשפחה.




אל תתאמצו

לחצו לחיוג מהיר

התחל שיחה
צריכים עזרה?
שלום,
איך אוכל לעזור לך?
Call Now Buttonהתקשרו עכשיו